מוזס מלון הפך לתלמיד התיכון ע המשכורת הגבוהה ביותר בתולדות ארה"ב כשחתם על חוזה לשחק כדורסל מקצועני ל-7 שנים, שישלם לו בשנה הבאה 3 מיליון דולארים. בן ה-18 הזה מפטסבורג, וירג'יניה, 2.10 מ' ו-100 ק"ג מסיים השנה כתה י"ב עם ציון ממוצע של "C" קבל גם 320 הצעות מילגה של לימודים וכלכלה.
בנוסף למשכורתו, מובטחת לו גם מילגה בסך 30 אלף לשנה אם יחליט להמשיך לימודיו בקייצים.
אמו של מלון (אביו לא קיים במשפחה) מרי, המפרנסת היחידה של מוזס ואחיו ואחיותיו משתכרת $100 לשבוע כקשייר בסופרמרקט. 'לפטי' דרייזדל האגדי, מאמנה של אונ' מרילנד איתה חתם LETTER OF INTENT, אמר שבמקרה של מוזס, "הוא מבין לחלוטין את החלטתו".
הוא ניבחר בסיבוב השלישי של דראפט ה-ABA ב-1974 ע"י יוטה סטארס של ליגת ה-ABA, ובכך הפך לתיכוניסט הראשון שניבחר לשחק בקבוצת כדורסל מקצוענית ישר מהתיכון.
כבר בעונה הראשונה הוא ניבחר לאול-סטאר ושיחק שנתיים בליגה עד שהיא התאחדה עם ליגת ה-NBA. כשהליגות התאחדו ב-1976 הוא נחת בבופלו ברייבס שאחרי שני משחקים העבירה אותו בטרייד ליוסטון רןקטס. הוא היה לאול סטאר עם הרוקטס 5 פעמים ב-6 עונות שם, וב-1979 ניבחר ל-MVP של הליגה. ב-1981 הוא הוביל את הרוקטס לגמר הליגה, וב-1982 זכה ב-MVP השני שלו. בעונה הבאה הוא הועבר בטרייד לפילדלפיה שם זכה ב-MVP השלישי, ואליפות ה-NBA. משם הוא עבר לוושינטון בולטס (אח"כ הויזרדס) ואחרי עצירות בהאוקס ובבאקס, הוא סיים את הקריירה הנפלאה שלו בספארס של סן אנטוניו.
הוא ניפטר לפני שנה בגיל 60 מהתקף לב.
(סוף סוף אליפות בסיקסרס)
השחקן הראשון שאהבתי
עם שם כל כך ישראלי
משה רבנו במבטא אמריקאי
עם פרי קייצי צהוב ומתוק
לא פלא שהיה לי קל להתחבר אליו כילד
במיוחד כששיחק עם הרופא
דוקטור ג'יי
שזה גם שם מגניב וקל להגיה.
זו הסיבה שאני התחלתי לאהוד את פילדלפיה ויש לי פינה חמה עבורה עד היום
המשחק הראשון שאני זוכר שראיתי היה לייקרס / פילי, מוזס / כארים בערוץ METV הייתי בן חמש או שש ואני זוכר את זה כי קראו לו מוזס, כולם אמרו לי שזה משה (שזה שמי) באנגלית. זה נורא הדהים אותי שיכול להיות מישהו כזה גדול, עוד בארה"ב ועוד כהה עור שקוראים לו משה.. למעשה הוא הזיכרון הראשון שלי. 😀
העונה הראשונה שזכיתי לראות משחקי נבא היא עונת האליפות של הסיקסרס, והקבוצה הזו אשמה בכך שאני קם עד היום באמצע הלילה(ולא בשביל להשתין)
הערצתי אותו כילד. זו היתה תקופה ששדרו את סדרות הגמר בערוץ הראשון. קמתי במיוחד קבוע. אהבתי גם את וורטי היה בו משהו. אבל מוזס היה הכי מפחי מכולם גבור על התחרה עם האחים ואן אריק וכריס אדמס על הערצה שלי באותה תקופה 😊
מתקשר נהדר עם הפוסט על ה-MVP.
מוזס וקארים, 2 השחקנים היחידים שזכו ב-MVP למרות עונות בינוניות של קבוצותיהם. הם היו עד כדי כך דומיננטיים.
איזה שחקן ואישיות גדולה.
כששיחק ברוקטס היה הולך לעבוד בקיץ עם שחקן קולג' צעיר ששיחק באוניברסיטה ביוסטון. אחד האקים משהו.
אגב זה הוא שהיה את המשפט על חוק המעבר ישר לתיכון או מישהו אחר?
משהו כזה
השחקן האהוב עלי בילדותי, למה הוא עבר כל כך הרבה קבוצות,איך קבוצות הסכימו לוותר עליו? לא זכור לי שהיה בעיתי
המעבר של מוזס מהתיכון לכדורסל מקצועני פתח המון דלתות, כולל זאת של ספנסר היוויד (הראשון שקפץ מהתיכון ל-NBA), קווין גארנט, קובי בראיינט ועוד רבים.
עכשיו ביטלו את הקפיצה מהתיכון ומחייבים את השחקנים לעבור שנה בקבוצה מסביב לעולם/בקולג'. לא בטוח שזה רעיון רע כ"כ.
שכחת את לברון ג'יימס האחרון לעשות זאת או לפחות האחרון שהפך לכוכב גדול במעבר ישיר מהתיכון (לא זכור אם היו שחקנים נוספים מאז שביצעו את המעבר הישיר הזה).
צודק (גם אנדרו ביינום עשה זאת, שנתיים אחרי)
סנטר דומיננטי "שבא לעבוד" כל ערב.
אשכרה הביא לפילדפיה אליפות.
האם בסדרה הזו הוא אמר את ה – פו פו פו & פו ?
כן, זה היה ב-83' שמוזס אמר "פו, פו, פו".
הסיקסרס שיחקו 3 סיבובי פלייאוף. מכל קונפרס עלו 6 קבוצות לפלייאוף, 2 הראשונות נחו בסיבוב הראשון, ופגשו בסיבוב השני את המנצחות בסדרות 3 נגד 6 , ו-4 נגד 5 .
הסיקסרס שסיימו עם המאזן הטוב בליגה פגשו בסיבוב השני את הניקס, סדרה שנגמרה בסוויפ,
בגמר המזרח הם פגשו את מילווקי שהדיחה את הסלטיקס (למילווקי היה יתרון ביתיות מול הסלטיקס, בגלל שהיא סיימה את העונה הסדירה במקום השני במזרח),
וניצחו את הסדרה 4 – 1 ,
ובפיינלס הסיקסרס ניצחו את הלייקרס בסוויפ.
וזה אומר שמוזס טעה במשחק אחד.
לא שוכח שהוא זלזל בסלטיקס בגמר 81' והסלטיקס השיבו לו עם ניצחון בגמר המזרח בדרך לאליפות ראשונה משלושה בעידן בירד.
זה הקטע הנוגע לגמר 81' מהמאמר של מנחם, הפרופדוק הבלתי נלאה, על ארצ'יבלד:
'הגיע הגמר נגד יוסטון רוקטס. הרוקטס היתה קבוצה ללא כל חן, אבל היו לה שלושה בולדוזרים בצבע: מוזס מלון, רודי טומג´נוביץ´, ובילי פאולץ – משקל כולל 400 ק"ג. מאחור היה להם את קלווין מרפי – מהיר כמו טייני, קחו או תנו 2 קמ"ש, מייק דנליבי, ואלן ליבל. הסווינגמן היה רוברט ריד המצויין.
מוזס מלון הגיע עם ממוצעים של 28 נק´ ו-15 ריב´, מלא בטחון ושחצנות. הוא אומר לעיתונאים שהסלטיקס יותר מדי "לבנה", שאין לה אתלטים, שבירד הוא אובררייטד, והסלטיקס כולה היא קבוצה של CHUMPS (בולי עץ; נתחי בשר, מטומטמים, כלומניקים – המילון נותן לכם ברירה לבחור במה שאתם מעדיפים בין ארבעת האפשרויות).
בסוף המשחק הראשון קלע בירד את הסל הגדול ביותר שלו: ג´אמפ מהפינה. הוא יודע מיד שפקשש. בסערה הוא רץ לריבאונד, גונב את הכדור מתחת אפו של מלון, אך המומנטום דחפו אל מאחורי הסל, אז הוא מעביר את הכדור מימין לשמאל, ומ-4 מטרים עושה "סוויש" שניצח את המשחק. מוזס לעיתונאים: "הם עדיין CHUMPS". טייני נירדם במשחק השני ומלון מנצח עם הבאזר 90-91 ואומר לעיתונאים "הם עדיין CHUMPS". פיטש שם שלט בחדר ההלבשה של הסלטיקס "הסלטיקס הם CHUMPS", והקבוצה בטרוף מנצחת את המשחק השלישי 94-71.
אחרי שיוסטון ניצחה את ה-4 בתוצאה 91-86 כשמרפי עושה שמות לטייני ומוזס קובר את פריש, הוא אומר לעיתונאים: "הם עדיין CHUMPS. אני יכול ללכת עכשיו לסנט פיטסבורג (עיר מולדתו) למצוא 4 שחקנים ממגרש המשחקים, ולנצח את הסלטיקס בשני המשחקים האחרונים".
בירד נישמר בצבת במשחק ה-5 אבל טייני במשחק אדיר, ומקסוול, מביאים ניצחון 109-80. הסלטיקס מנצחים את השישי (ואת הסדרה 4-2) ונעשים אלופים עם 102-91, עם משחק אדיר של בירד. אחרי ההפסד של יוסטון ובשעה שטייני מרים את גביע האליפות אומר מלון לעיתונאים: "הסלטיקס הם עדיין CHUMPS".'
אז המזרח היה חזק יותר מהמערב עם תחרות קשה יותר בין כמה קבוצות שהסלטיקס הייתה הטובה יותר מביניהם.
טוב שחזרת אלינו בגדול, ישראל!
תיאור נפלא ישראל,לא הכרתי את זה.
התיאור הנפלא הוא של מנחם וכתבתי את המקור של הדברים.
זה לא סותר את גדולתו של מוזס מלון כאחד משחקני הציר הגדולים ביותר.
הנה הקישור למאמר של מנחם עליו במסגרת פרוייקט אגדות: http://www.hoops.co.il/?p=17462
הוא שביעי אצלי בדירוג שחקני הציר של כל הזמנים:
7. מוזס יוג'ין מלון:
מנהיג ווינר והיחיד שזכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה כשקבוצתו לא מגיע ל-50 נצחונות והוא עשה זאת פעמיים ב-78/9' ו-81/2' במדי יוסטון כשהקבוצה מגיע ל-47 (78/9') ו-46 (81/2') ניצחונות. באליפות זכה במדי פילדלפיה ב-83'. הצטרף לנב"א לאחר עונתיים בליגת האב"א שהתפרקה והתמזגה לתוך הנב"א בקיץ 76', והיה מהכוכבים הגדולים ביותר של ליגת האב"א שלאחר התפרקותה הצטרפו לנב"א, לצד ד"ר ג'יי, ג'ורג' גרווין וארטיס גילמור (עליו בהמשך).
בעל יכולת משובחת בהתקפה (אמנם סיים עם אחוזי קליעה בינוניים לציר של כ-49% בעונה הסדירה ו-48% בפלייאוף אך כשהיה צריך קלע באחוזים טובים מאוד) ובהגנה (בחסימות היה טוב מינוס) ומעולה בקליטת כ"ח. סיים 3 עונות בנב"א עם מעל חמישה-עשר רי' למשחק, 6 עונות עם מעל ארבעה-עשר רי' למשחק, 8 עונות עם מעל שלושה-עשר רי', 12 עונות עם מעל אחד-עשר רי'. גדולתו הייתה בכ"ח בהתקפה שהיוו 41.5% מהכדורים החוזרים שקלט בקריירה בעונה הסדירה בנב"א ו-39.4% מהכ"ח שלו בפלייאוף והוא מחזיק בשיאי נב"א שונים של כ"ח בהתקפה.
נקודת החולשה הגדולה שלו הייתה יחס האס' לעומת האי' כשהוא מוסר 1.37 אס' למשחק בנב"א בעונה הסדירה מהעונה השנייה (1.35 כולל העונה הראשונה) ומאבד 3.05 פעמים למשחק (חישוב האי' בנב"א החל רק מ-77/8' שהייתה עונתו השנייה בנב"א) ובפלייאוף הנב"א מהעונה השנייה מסר 1.57 אס' (1.45 מהעונה הראשונה) למשחק לעומת 2.62 אי'.
לא אשכח לו את הזלזול בסלטיקס בגמר הנב"א ב-81', ואיך שהוא "אכל אותה" ויצא אידיוט ודפוק וחמור ומטומטם ומפגר גם יחד.
בעונת 78/9' השיג 24.8 נק' ב-54% מהשדה ו-73.9% מהקו, 17.6 רי' (שיא אישי), 1.8 אס', חטיפה, 1.5 חס' וארבעה אי' ב-41.3 דק' למשחק שזיכו אותו בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. ב-81/2' שהייתה האחרונה שלו ביוסטון זכה שוב בתואר כשהוא משיג 31.1 נק' ב-51.9% מהשדה ו-76.2% מהקו, 14.7 רי', 1.8 אס', 0.9 חט', 1.5 חס' ו-3.6 אי' ב-42 דק' למשחק. בעונה הבאה, עונת האליפות הגדולה של פילדלפיה, השיג בעונה הסדירה 24.5 נק' ב-50.1% מהשדה ו-76.1% מהקו, 15.3 רי', 1.3 אס', 1.1 חט', שתי חס' ו-3.4 אי' ב-37.5 דק' למשחק כשהוא זוכה גם בתואר שחקן ההגנה של השנה. בפילדלפיה לצד מוריס צ'יקס ואנדרו טוני מאחור, ד"ר ג'יי בסמול ובובי ג'ונס השחקן השישי ועוד כמה שחקנים משלימים ומחליפים מצוינים, יכול היה מ' מלון (וכן ד"ר ג'יי) לזכות באליפות שהגיעה לו. בגמר זכה ב-MVP של הסדרה עם ממוצעים של 25.8 נק' ב-50.7% מהשדה ו-66% מהקו, 18 רי', שני אס', 1.5 חט' וחס' ו-2.75 אי' ב-39.3 דק' למשחק, כשפילדלפיה מטאטאת את הלייקרס של מג'יק וכארים. נוסף על כך נבחר פעם נוספת לחמישיית העונה הראשונה ועוד 4 פעמים לשנייה, וכן נבחר לחמישיית ההגנה השנייה פעם אחת, חוץ מזכייתו בתואר שחקן ההגנה של השנה שאז היה כמובן בראשונה.
ב-15 מעונותיו (בראשונה ובעונות השלישית עד ה-16) שיחק מעל 70 משחקים, ב-12 שיחק לפחות ב-78 מש'ת ב-11 לפחות 79, ב-9 לפחות 80, ב-8 לפחות 81, וב-5 עונות שיחק את כל 82 המש'. בעונתו השנייה שיחק 59 מש', בעונתו ה-18 השתתף ב-55 מש', בעונתו ה-17 באחד-עשר מש' ובאחרונה בשבעה-עשר מש'. בעונות שלישית-16 השתתף ב-90.08% ממשחקיו בעונה הסדירה ועם העונה הראשונה השתתף ב-16 העונה שמעל 70 מש' ב-90.7% ממשחקיו, וסה"כ שיחק ב-85.3% ממשחקיו בעונה הסדירה.
בקריירה של 19 עונות בנב"א עד גיל 39 (כאמור שיחק לפני כן שתי עונות באב"א) השיג 20.6 נק' ב-49.1% מהשדה ו-76.9% מהקו, 12.2 רי', 0.8 חט' ו-1.3 חס' (נתוני האס' והאי' מופיעים לעיל בהתייחסות ליחס האס'-אי') ב-33.9 דק' למשחק בעונה הסדירה; 22.1 נק' ב-47.9% מהשדה ו-76.2% מהקו, 13.8 רי', 0.9 חט' ו-1.6 חס' (נתוני האס' והאי' מופיעים לעיל בהתייחסות ליחס האס'-אי') ב-40.4 דק' למשחק בפלייאוף.
בפסקה לפני האחרונה בשורה לפני האחרונה צ"ל "העונות" במקום "העונה".
בשורה השנייה באותה פסקה ישנה "ת" במקום פסיק.
טעיתי בדבר אחד כאן: כתבתי שהוא זכה בעונת האליפות בתואר שחקן ההגנה של השנה וזה הי מונקריף.
ערכו בויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A1_%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%9F
ביוסטון השיג 24 נק' ב-51.4% מהשדה וחמישה-עשר כ"ח ב-38.3 דק' למשחק ב-464 מש' בעונה הסדירה ב-6 עונות, ובפילי השיג 21 נק' ב-47.6% מהשדה ושנים-עשר כ"ח ב-33.1 שק' למשחק ב-357 מש' ב-5 עונות.
ביחס ל-36 דק' שווים הנתונים ברוקטס ל-22.5 נק' ו-14.1 כ"ח ובסיקסרס שווים ל-22.9 נק' ושלושה-עשר כ"ח.
בפלייאוף השיג ביוסטון 24.2 נק' ב-48.7% מהשדה ו-15.5 כ"ח ב-43.6 דק' למש' ב-45 מש' בחמש עונות, ובפילי השיג 22.8 נק' ב-47.9% מהשדה ב-40 דק' למש' ב-31 מש' בשלוש עונות.
נתונים אלו שווים ביחס ל-36 דק' ל-20.8 ו-12.8 ו-20 ו-12.2 בהתאמה.
מישהו יודע למה הוא עבר הרבה קבוצות? האם היה בעייתי?